היה היה מלך אחד, בממלכה עתיקת יומין, שכוחות העל בחרו בה כממלכה, בה ישכון העם שייקרא "עם הסגולה". כוחות גדולים וסבוכים, אנשי דברו של היצר הרע, הצליחו להיכנס בדלתה ושכנו אף הם בתוכה, "טוב יהיה הדבר" חשבו בליבם, "אם נפיל בה חורבן ותוהו ובוהו, ונראה לעם, שחובת ההוכחה חלה עליו. כדי להיות "העם הנבחר", יש לעבור מכשולים רבים ורק אז להיות ראוי לתואר הנכסף. " ותיבנה הארץ על זכרונותיה והבטחותיה . אנשי העם שביקשו שלטון, הלכו ותרו אחר דומיהם, הלכו ולמדו את הלכות האנשים בארצות מעבר ליבשות ולימים, העתיקו מודלים שונים, למדו את תורת המשחק ואת תורת המשחקים. הלכו ובאו, הלכו וחזרו והמתינו ליום בו יוכלו לכבוש את הממלכה מידיהם של הזקנים, בני הדור הישן, האחר, דור המייסדים, שניזון מחסד ומעשים טובים. מאהבת האחר ולא מאהבת העצמי. והנה דור הלך ודור הולך, והארץ לעולם נשארת, ויקם המלך שנבחר על ידי העם, והיה ראוי לבני אותו הדור, כי ידוע הדבר: כל אחד מקבל מה שמגיע לו. הממלכה עומדת כעת לפתחו, הוא אינו מעוניין לאבד אותה עומד בפני עמו ומשתמש בכל התחבולות והתכסיסים ,שלמד כל אותם שנים שהמתין. הוא למד שכדי לשלוט צריך להשתמש בהפחדות ושקרים, הוא למד לעמוד ולדבר מול קהל: הוא מרים את ידו, מנופף עם האצבע, מכווץ את שפתיו, משיר מבט אל המצלמה וממתין לרגע, בשתיקה. מנענע בראשו, רוצה להראות שהוא יודע ומבין. לעיתים קורית לו תקלה,מצמוץ שאינו נשלט מתגנב אל תוך עיניו, לעיתים השקר מתעתע גם בו ואינו משתף פעולה, ואז לרגע מאבד את בטחונו, הוא נע בחוסר נוחות , אבל כחכוך בגרון, חיוך בזוית הפה, לגימה מכוס מים, והנה הוא חוזר. זהו המלך של האין ברירה, זה אינו המנהיג עליו חלם עם הסגולה. בחיים לא מקבלים כל מה שרוצים, לעיתים מקבלים את מה שמגיע ,וזה כנראה מה שמגיע, בעת הזו, לעם הנבחר. כמו המנהיג כך פניו של הדור, דור שרובו עסוק במניפולציות, בסכסוכים, בהעלבות, שעסוק בעצמי וביחיד ולא מתפנה לראות מי ומה מסביבו. 2000 שנה וכאילו כלום לא השתנה. "המלך אינו דואג לדורות הבאים, אינו זורע מה שלא ניתן יהיה לקצור כבר היום. אין דיור, אין בנייה, אין כסף, אין אדמה, אין חינוך, אין תקציב, אין רווחה יש ילדי פנימיה, אין אוכל יש עמותות, אין שלום ולא יהיה בדורו, מעטים הם דוברי אמת, ובבואם לומר את מה שעל ליבם, גורלם יילעס בפיו של ראש הממשלה. הוא יניח את כל עבודתו בצד, וימצא זמן לגהור בהם על שהעזו לסור מדרכו, לאמר אמת אחרת ולא את האמת שלו. הבעת פניו תראה אסון נוראי, קם דבר שלא יהיה ולא היה, עוד רגע העם הנבחר עומד להעלם מעל מפת העולם, ומי מעז לדבר על מוסר? אנחנו? מוסר? לא היה ולא יהיה. הכל דבש. הוא מנופף בידו, "מעשה ההפחדה", עוד פרק בסדרה, אולי הפרק מס' 2,101. תאמינו לו, הוא מתריע, כי עוד רגע עומדים עלינו לכלותינו, שכולם כרגיל עלינו, על עם הספר, עם הסגולה, העם הנבחר, עם המוסר, אבל אל דאגה, הוא, אנחנו חזקים! לא הוא, אבל חיילי צבא העם, יכו את אוייבינו אפיים בחזרה. הרי אנו נתנו את ילדינו, ובכך הסכמנו לכך שאין ברירה ואין מוצא ולעולם לא יהיה שלום .הברירה היחידה היא הגנה ומלחמה. אם אנו מסכימים על כך, למה שנתלונן על המלך הנבחר? אנחנו מ-פ-ח-ד-י-ם והוא הצליח בכך. חייבים להתכונן למלחמה הבאה, אבל הוא גם דואג להרגיע מידי פעם, נחמד מצידו: הוא יאיים על הרעים , כמו תמיד, והם מיד יתקפלו עם הנשק בין רגליהם ויברחו מפניו. ודרך אגב, הוא גם יודע בדיוק היכן הם מסתתרים, מידע מודיעיני, אבל אל תגלו. הם מסתתרים במנהרות , ממתינים לשעת הכושר, לצאת קצת ולשחק. הוא לא מגלה, אבל הוא יודע שהם מוכנים. הפעם זה יהיה יותר קשה, אבל קיץ חדש, ויש הרבה מבצעים וגם לו יהיה מבצע עם שם עוצמתי ואולי משהו מהתנ"ך. אחר-כך, יעשה העתק -הדבק וישלח את חיילינו בדיוק לאותה המערכה שהייתה . ודבר אחרון, צריך לזכור ולהזכיר למלך (אולי שר הביטחון ידאג לכך ?! ) שמפעם לפעם עולים שלב במשחק. במשחקי מלחמה המערכה הבאה תמיד קשה מקודמתה . רק המלך הוא אותו המלך. נותר להמתין לילד שיצעק: "המלך הוא עירום".