שיר זה נכתב בהשראתה של מרגלית זינאתי, שומרת הגחלת בביהכנ"ס העתיק בפקיעין, במפגש שנערך עימה בביתה. מרגלית היא היהודיה היחידה בכפר, שהמפגש המרגש איתה, עם חייה, עם האופטימיות הקוסמית שלה, ועם אהבתה לאדמה, לאדם ולמדינה, העמידו את חייה כמראה מול פנינו והעלו דמעות בעיננו.
סבתא,
כן, יה איבני,
את לא פוחדת להישאר לבד?
לא.
מה לא?
"הוא" שומר עליי, יה איבני.
מי?
מי שומר?
"הוא": "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
סבתא?
כן, יה איבני,
אבל את לא פוחדת להישאר לבד?
לא, לא פוחדת, הוא שומר.
מה שומר?
מי שומר?
אבל, את לבד.
לא, אני לא לבד.
"הוא" למעלה שומר עליי כאן למטה.
אבל סבתא, כשכולם הולכים, ואת נשארת לבד,
לא עצוב לך?
יה איבני, מה אתה לא מבין?
"הוא" שומר עליי כשאני לבד,
כשאני עצובה,
שמחה, חולה,
בריאה, עצובה…
אני לעולם לא לבד,
צילו על יד ימיני.
יומם ולילה
תמיד לצידי.
לא, אני לא פוחדת.
כן, אני מאמינה.
תחשוב טוב יה איבני,
ומי שמאמין אף פעם לא לבד.