אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי לא נעים לעמוד ליד אנשים, ולשמוע שהם מדברים על אנשים שמדברים על אנשים, ומדברים ומדברים ומדברים…. לא מבינה למה ומדוע. מילא אם זה היה לדבר דברים טובים, או שהאנשים המדברים היו חכמים ואז דבריהם בנחת היו נשמעים…מילא.
אולי הם מתיימרים להיראות ככאלה, אך ברגע שהם מרכלים על אחרים, מתישהו בטח גם אני אתה ואת ניפול לתוך גרונותיהם, ונצא משם אל אויר העולם לא בטוב אלא ברע, ואם זה כך, סימן שמתישהו גם אנחנו שיתפנו עימם פעולה,
מתישהו, כשעמדנו והאזנו למילותיהם הדוקרות על ההוא, האחר.
והלשון היא המראה של הלב.
