בעבר הלא רחוק, כשעיקר עיסוקך הייתה הכתיבה, אהבתי אותך, אהבתי את מה שכתבת. פעם בשבוע, על דף ראשי בעיתון, היית מחבר מילים אל מילים כמעשה אומן. היית כמו קוסם, הלוקח מטה קסם בידו (במקרה הזה את העט, או המקשים על מקלדת המחשב), מפרק נושא לגורמים ראשוניים ומשניים, ומיד אחר כך מחבר אותם מול עינינו, הקוראים, למשפטים הנקשרים ביניהם במטאפורה, הומור, ביקורת ועוקצנות (משפטי חכמים בשקט נשמעים). כמו בנבואה ירדו אליך המילים, קולעות כמו חץ אל ליבנו, נוגעות בנושאים הכואבים הקשורים לחיינו. אותו פאזל מילים הפך להיות למאמר של השבת. דרכו העברת מסרים ואת רחשי ליבך. העם ,לרוב, קרא, קיבל את דבריך, הנהן בראשו, חייך ואפילו המליץ לאישה ולשכן לקרוא, ולעשות דיון חם בסלון שישי אצל החם והחמות.
גם אני כותבת. בכתיבה יש נשמה, משהו נשגב שלא ניתן להסביר. הכתיבה יש אומרים היא סוג של נבואה. המילים משתלשלות מלמעלה למטה אל המוח אל היד , ואתה צריך במהירות שיא לעלות אותן על הכתב בטרם ייעלמו מזיכרונך. כבר הרבה זמן, מרגיש לי שקרה לך משהו נורא. שכשפרצה המחאה החברתית בקיץ 2011 , המילים שלך איבדו את הנבואה. הבטת על הנחשול האדיר של האנשים ברחובות ורצית לפתע להפוך לנביא שלנו, שלהם. רצית לקחת חלק, אבל לא בדרך שהייתה מוכרת לך, הכתיבה. גילית פתח והזדמנות פז, שהייתה שמורה לנביאים מפעם בעבר, לעמוד מול העם ולומר את מילותיך שיישמעו באוזניהם ולא רק מול עיניהם (בעידן הפייסבוק). רק הרשה לי להזכיר לך שבעבר הנביא לא נבחר ע"י העם… וכשנבחר חייו היו קשים מנשוא. לא הייתה זו משרה מי יודע מה מלהיבה (גם לא היום). מעניין לעניין ובאותו עניין. העם דרש "צדק חברתי". בצדק! מגיע לנו. למה רק בברלין? ידעת שעל הגל הזה תצליח לעלות גם בלי גלשן. מצאת את המילים הנכונות והסיסמאות כדי לנגח את המפלגות האחרות שמאסנו בדיבורי הסרק שלהן ומההבטחות המעופפות. הצלחת להסב את המילים שלך כך שיהפכו לסיסמאות מהפכה. הגעת לכיכרות כדי להחליף מילים עם אלו שישנו שם בתוך אוהלים. הצלחת לשכנע גם בדיבורים. אמרת להם, שהם צודקים וצריך שינוי. דרושה ממשלה חדשה ואם יבחרו בך, אתה מתחייב לפעול היכן שהאחרים כשלו. הבטחת ש "יש עתיד" או יהיה מתישהו עתיד גם אצל הגרים בפריפריות וגם לאלו שלא רואים, כי הם מתחת לקו העוני. בקיצור, העמדת מול דור המחאה תמונה בה החיים יהיו מאירים יותר אם אתה תיהיה זה שישא את הלפיד, שיאיר להם את כל הדרך אל המינוס בחשבון הבנק. רבים האמינו למילים מעוררות התקווה שנשאת עימך, ורבים עוד יותר ביקשו לנקום באחרים דרכך. הצלחת! תפסת מרובה מאוד ! הפתעת! אפילו את עצמך .
על כך אין עוררין. העובדות מדברות: 19 מנדטים, והנה הפכת להיות "בעל המילה" שמפלגות ותיקות ובעלות שם משחרות אל פתח מפלגתך. העם שרוצה "צדק חברתי", האמין למילים שנשאת מעל כל במה, וראיונות אינסוף שאפשרו לך חבריך מהתקשורת, בני בריתך.
כעת בפתחם של בחירות חדשות, האם באמת חשבת שתוכל להיות נביא של צדק ואמת? זה אינו מעמד עם סיני. אתה אינך משה, והעם עדיין עומד תוהה ותקוע באותו המדבר. העם חשב שהוא מסיים את העבדות כשאתה שר האוצר. נכנסת לפוליטיקה, אתה זוכר? למרבה הצער, כבר בתחילת דרכך, המילים התבלבלו לך כי יצאו מהפה שלך, ולא ניתן היה למחוק אותם, כפי שהיית מורגל מול המקלדת בעברך. קראתי פעם ש"הלשון היא המראה של הלב". משהו אצלך כבר בהתחלה התחיל לזייף. המילים הפכו ליותר ויותר מקוממות ונשגבות. הן סיפרו סיפורים דמיוניים והיו רחוקים מהמציאות , וכך די במהירות הן גרמו לנו השומעים לכעס עצום. זוכר את "ריקי" ? היא כיכבה אצלנו בשיחות החמות בסלון כשהלכנו לבקר את ההורים בערבי שישי וגם כשישבנו עם בני משפחה וחברים, ובשיחות בפייסבוק האהוב עליך כל-כך. כך חזרת שוב לככב בשיחות הסופ"ש , אבל הפעם עלה מהן הרבה לשון הרע, והיה לי ממש רע לשמוע את כל מה שעלה. גילינו שאתה די מנותק מהעם, ומה הפלא? גדלת במגדלי השן של החברה. מה אתה באמת יודע על ריקי ושכמותה? זה סתם סיפור דימיוני שהעם המציא חשבת לעצמך.
הרשימה עוד ארוכה. תפרו לך תיק עם משקולת כבדה , שלמרות אימוניך הגופניים, היא הייתה כבדה וקשה מידי בשבילך, אבל התעקשת לקחת את התיק הכי בעייתי . חשבת שמצאת את "האוצר". חשבת שהנבואה תגיע גם לשם. טעית ובגדול. על כך ניתן לומר כעת" "חייך, אכלת אותה"! העם כבר לא איתך. העם כבר לא דורש צודק חברתי. העם רוצה צדק וכבוד ממנהיגיו ומאלו שביקשו להנהיג, הבטיחו ואיבדו את הכבוד למילה. בשיחות הסופ"ש ובכלל כבר לא מעלים אותך כאופציה לבחירה. האמת, אתה לא צריך לקחת את זה ממש קשה. אין נביא בעירנו. אלחנן, החבר שלי אומר : "אדם צריך להיות בעל של מילה". הוא עלה לארץ מקווקאז. שם מילה של אדם שמבטיח לאחר, זו מילה, כבוד! הוא כועס על הפוליטיקאים שכל הזמן מבטיחים ומבטיחים ולא מקיימים. גם לו הבטיחו וגם לו -לא קיימו. יאיר היקר, נכשלת ובגדול. והאמת קצת כואב לי עליך, כי רצית, נכון? רצית להיות הלפיד שיאיר , את דרכו של העם אל "ארץ חדשה". לא נורא, לפחות ניסית. לפחות יהיה לך לאן לחזור. תוכל לחזור ולהתחבק שוב עם המילים. לכתוב, למחוק , ליצור ולהתנחם בכתיבה של סיפור בדיוני על עוד מפלגה חדשה.
