כשסימנתי בדימיוני מדינות שארצה להגיע אליהן במהלך חיי, מדינת אזרבייג'ן לא הייתה אחת מהן על המפה שציירתי בראשי. רצה הגורל והכרתי במסגרת עבודתי את אלחנן רזיאל, שהינו יו"ר הקהילה של עולי אזרבייג'ן בישראל ומשם והלאה התגלגלו הדברים, כך שזכיתי לבקר במדינה. החוויות שצברתי בה יובאו כאן בחלקן וניתן יהיה ללחוץ על הקובץ המצ"ב ולטייל ביחד איתנו, במסע שורשים אותנטי שאלחנן ביקש לתעד למחוז הולדתו ולביקור אצל אנשי הקהילה היהודית, במחוזות אחרים ונופים ירוקים.נופי מחוז ילדותו צ'ופר נוסף שזכיתי בו היה ראיון עם אלוף העולם בשח-מט, מגנוס קרלסן מנורווגיה וצפייה בטורניר שנערך בעיר שאמקיר עם גדולי השחקנים(:
.https://www.youtube.com/watch?v=DH3604MML_Q
עיר הבירה של אזרבייג'אן הינה באקו. פירוש שמה:"עיר הרוחות", על כך שרוחות חזקות נושבות בעיר. הנחיתה בבאקו הייתה רכה. התקבלנו בסבר פנים יפות ובחמימות. העיר שוכנת על גדות הים הכספי ואנו צועדים לאורכה של הטיילת המשקיפה על הים הרחב. מטיילים רבים צועדים לאורכה והמסעדות הרבות מלאות בזוגות אוהבים ומשפחות. באקו זוהי עיר שמרכזה נראה אירופאי לכל דבר; בניינים מפוארים בכל פינה, חנויות מפוארות , מכוניות בוהקות ורחובות מצוחצחים. אך בפינות אחרות ומרוחקות שלה ישנם שרידים של בנייני רכבת ארוכים ארוכים, מהזמן בו שלטו הסובייטים במקום והם משמשים כמקום מגורים גם כיום לאלפי תושבים.
המפגשים שריגשו אותי יותר מכל היו עם היהודים בעיר אוגוז, עיר הולדתו של אלחנן. רובם מבוגרים ולחלקם משפחות בארץ. הם קיבלו את פנינו בהתלהבות והכנסת האורחים שזכינו לה הייתה חמה ומחבקת. השולחן התמלא במתוקים והכוסות מולאו בתה חם ומתקתק. ההרגשה הייתה כמו להיכנס לעידן אחר, לתקופה של פעם -אשר בה ביתו של האחר הוא כמו ביתך והישיבה יחדיו היא מרכז העולם. אין שום גורם שיפריע לתקשורת בין האנשים, בין מספרי הסיפורים, הנוסטלגיה והזכרונות שעולים וצפים . זהו עולם שמציף געגועים למשפחה, ליחד ולאהבה כמו שידענו פעם. חיים של קהילה, דלת נפתחת ואדם לאדם אדם.
תהנו!
מוזמנים לצפות בסרט :https://www.youtube.com/watch?v=DH3604MML_Q