הִיא מְחַיֶּיכֶת. קוֹרֵאת אֶת הוֹדָעָתוֹ, כּוֹתֶבֶת, שֶׁעֵינֶיהָ נֶעְצָמוֹת וְהִיא תֵיכֵף נִרְדֶּמֶת. הוּא- מִתְגַּעְגֵּעַ. שׁוֹלֵחַ אַהֲבָה בִּין הַמִּלִּים, מִתְפַּלֵּל; שֶׁתֵּלְכִי לִישֹׁן וְיִהְיֶה לָךְ לַיְלָה טוֹב, אַמֵּן.
היא הזמינה את כולם למסיבה שלה. היו שם ידידים שלה מהעבר הרחוק, מהעבר הקרוב ומזה הממש קרוב. חברות מהילדות, מביה"ס, מהשכונה, מתיכון וגם מהצבא וקצת
רוצה להיות יישות אחרת בלי עבר ובלי הווה. כמו רוח חופשיה נושבת ללא פנים או גוף, על פני המים מרחפת. בלי גבולות ובלי דעת לא
אצלנו הוא אמר, כשאדם אומר מילה מאמינים לו. מילה זו מילה, ואדם צריך להיות בעל של מילה. לחשוב טוב לפני שהוא מוציא אותה מפיו ,
היום אני מרשה לעצמי לעשות, את כל מה שאני לא מרשה לעצמי. לא להתעורר לצלצול השעון לא למהר לצאת מהמיטה החמה לא להחליף בגדים ולעטות
בתוך כל אדם קיים הרצון, המכוון ביחס לעצמו או ביחס לחברה. פעמים רבות האדם מביע את רצונו בדיבור, וזכות הדיבור היא מעלת האדם החופשי. ע"י
אהבה, כן תלויה בדבר. לפעמים אני אוהבת אותך הרבה, ולפעמים אוהבת קצת. לפעמים לא בא לי לאהוב בכלל, אהבה אינה תלויה רק בי ובך. היא
אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי לא נעים לעמוד ליד אנשים, ולשמוע שהם מדברים על אנשים שמדברים על אנשים, ומדברים ומדברים ומדברים…. לא מבינה
"…זמן רב ישב השטן בבטלה משעממת עד שבא האדם לעולם… הוא היחיד מכל הנפש שברא אלוהים, שמצא מיד בשטן את בן מינו והחל לטפח את
אנשים כמוני, אנשים כמוך. אנשים כמו ההם, שם. מה? אנחנו אותו הדבר . לא? נולדנו מרחם אימנו. שווים. אותה נקודת פתיחה . משם והלאה הכל
תובנות הבנויות מ-3000 מילים, של אתנה אורצ'רד, נערה בת 13, שנכתבו בגב המראה שבחדרה, ונמצאו ע"י הוריה לאחר שנפטרה ממחלת הסרטן.
עמדתי עם רגל אחת מונפת באויר. השניה מיאנה להינתק מאחיזתה . הרוח הכתה בפניי ועיניי נעצמו להן מפעם לפעם. כעת ראשי נהיה סחרחר עליי. קיפצי,